להיות שייך, להרגיש שיש רופא מלווה ותומך, שאפשר להתייעץ אתו בכל בעיה רפואית ושידאג לי לאורך זמן - איזו פנטזיה נעימה! אבל האם היא ניתנת למימוש? האם היא נחוצה בכלל בעולם הרפואי של היום, כשיש מומחה לכל איבר בגוף? מה יכול לעזור לי רופא שראייתו רחבה אבל הוא אינו מומחה, נגיד, בעמוד שדרה, כבד כליות או לב?
עוד בעניין דומה
בישראל ישנם אלפי רופאי משפחה מומחים שהתמחו ברפואה ראשונית, כלומר יש להם כלים להתמודד עם רוב הבעיות כחזית ראשונה. בנוסף, הם רכשו ידע ומיומנויות בהבנה וטיפול באדם השלם - ולא בחלקיו. דווקא חלוקת היתר הקיימת לאיברים ולמחלות עלולה לסכן מטופל שאינו מודע לאפשרות כי פניה למספר רופאים מתחומים שונים מסתיימת בנטילת תרופות שהשילוב שלהן עלול להיות מסוכן.
פנייה לרופאים שאינם מכירים אותנו לעומק מובילה למספר גדול של בדיקות שחלקן מיותרות וגורמות נזק ולסיבוכים מיותרים. רופא המשפחה "שלי", האדם שאני ממנה להיות המלווה והשומר האישי שלי, הוא בעל אחד התפקידים המשמעותיים בחיי, הברית הטיפולית שבינינו היא נכס שאין לו תחליף ברגעי חולי, משבר וצורך בהחלטות רפואיות גורליות. הוא שמכיר אותי. הוא שיכול לייעץ, ללוות, להיות בקשר עם היועצים המומחים לתחומים שונים ולשמור מפני פגיעה מיותרת.
ברית טיפולית אמיתית מבוססת על הקמת צוות, הכולל בראש וראשונה את המטופל ומשפחתו, שיחד עם רופא מומחה ומסור, הופכים ליחידה מלוכדת עם סיכויים גבוהים יותר לריפוי
נכון שרבים מבין רופאי המשפחה נמצאים בלחץ של זמן וייתכן שלא בכל מיפגש אפשר להבחין ביכולות שלהם, אבל בחרתי לשתף אתכם במספר חוויות מיום אחד בממרפאתי:
- ראשונה היתה אמא צעירה מהמיגזר החרדי. רק לפני שלושה חודשים הגיעה אלי לבקש הפניה לשם התחייבות לניתוח כריתת שקדים לבתה החמודה בת החמש הסובלת מדלקות גרון חוזרות. הניתוח היה אמור להתבצע באותו שבוע, הקשבתי, שאלתי פרטים והצלחתי לשכנע אותה להתאפק ולהמנע מניתוח כריתת שקדים. במאמץ משותף ביצעו כל ילדי המשפחה, כולל הילדים המגיעים בסופי שבוע מהפנימיה, משטחי גרון.
גילינו שני נשאים ולאחר שטופלו במקביל לאחותם החולה, עברה המשפחה מעל חודשיים ללא דלקות גרון. האם הצעירה באה לבקש אישור לטיול עבור אחד מילדיה כשעל פניה חיוך רחב. גם אני שמחתי לפגוש אותה ואת לאה הקטנה, שהשתובבה בחדר בעת שהדפסתי.
- בהמשך נכנסה שלישיה מהקצה השני של קשת הגילאים: מטופל ותיק ויקר שלי מלווה בבתו ובעובד זר שהגיע להכיר את המרפאה. המיפגש הראשון לאחר צנתור ניתוחי להחלפת מסתם לבבי, שהתארך בשל הצורך להתייחס לשינוי הגדול שחל בחייו של יוסף (לא נורא, המטופלים שלי למדו לכבד את הגמישות הנדרשת להתאמה במצבים מיוחדים).
בביקורו הקודם, שאליו הזמנתי גם את הבת, שוחחנו על המיגבלות הגופניות המתרבות והולכות שמהן הוא מנסה להתעלם מזה זמן. כיבדנו את החלטתו הנחרצת להישאר בדירה שבקומה השניה. דירה שבה הוא מתגעגע לאישתו האהובה שנפטרה לא מכבר, אבל מתקשה לעלות במדרגות שאותן אני מכירה היטב מהתקופה שבה טיפלתי באישתו בסוף חייה. המפגש הקודם היה גם הוא ממושך ותוכנן בקפידה לסוף יום עבודה.
יוסף בחר לעבור החלפת מסתם למרות שהייתה כרוכה בסיכון גבוה בשל ריבוי מחלותיו. הוא טען שאינו מסוגל להמשיך לחיות עם ההגבלות שגופו מגביל אותו ובעיקר רוצה "להרגיש כמו חדש" ולעלות את המדרגות טוב יותר. במקביל, שיקפנו את ההידרדרות במצבו והבענו דאגה, לאחר דיון ביתרונות ובסיכונים הכרוכים בפעולה, הצלחנו לשכנע אותו להסכים לליווי של עובד זר בתקופה שאחרי הניתוח. סוכם כי אם יסתגל לנוכחות נוספת בביתו, יישאר העובד, ואם לאו - יסכים לשקול מעבר ליחידת דיור צמודה לביתה של בתו המסורה. עוד באותו יום תיאמתי לו תור קדם-ניתוחי.
במפגש הנוכחי התבשרתי שהחלק הראשון עבר בהצלחה - בשורה משמחת עבורי, שכן חששתי לו מאוד. ניהלנו שיחת היכרות ותיאום ציפיות עם המטפל ועם הבת. וידאתי כי ההסבר על נטילת התרופות ברור לכל הנוגעים בדבר. סיום המפגש הותיר בי תחושת סיפוק עמוק, לא רק כרופאה אלא גם כ"רכזת" הטיפול במשפחה כולה, מזה שנים ארוכות.
- לאחר מכן הגיע מטופל בן 47 עם סוכרת שהתגלתה השבוע. הוא הגיע כעוס על שנאלץ להמתין בתור יותר מכפי שציפה, ואולי כועס על האבחנה ועל כל העולם כחלק מהאבל על הבריאות שנגזלה. האתגר הוא עצום בהכלה, בשיקוף הרגשות, בהרגעה ובמעבר ליצירת ברית טיפולית בה הוא ממלא את חלקו ואני את חלקי בשמירת בריאותו. אמנם סד התורים לוחץ, אבל זו נקודת מיפנה בחיי המטופל ומשפחתו ואני שם להתאים את כל שלמדתי, אליו, וללמוד משהו חדש.
מחשבותיי עוברות מהמטופלים שתיארתי לאלו שהיו אחריהם. אני חושבת לעצמי איזה מקצוע מיוחד ומגוון בחרתי – להיות רופאת משפחה. אני מרגישה סיפוק גם על שהצלחתי לשכנע חברה רופאה בכירה לחבור לרופא משפחה משלה ממש לפני גילוי סרטן אלים. כעת הוא מהווה משאב מרכזי ותומך, כתובת להתייעצות בשאלות מורכבות ובעיקר חלק מהצוות המרפא.
ברית טיפולית אמיתית מבוססת על הקמת צוות, הכולל בראש וראשונה את המטופל ומשפחתו, שיחד עם רופא מומחה ומסור, הופכים ליחידה מלוכדת עם סיכויים גבוהים יותר לריפוי. גם התהליך הצפוי לחברתי יהיה קל יותר בתמיכה קבועה של רופא המשפחה המוכר, שאליו תוכל לפנות בצר לה.
לאחרונה, כך סיפרתי לה אמש, התפרסם מאמר שלפיו הישרדות של חולי סרטן עם מחלה מתקדמת היתה טובה יותר בקרב מטופלים שהרופאים שלהם האמינו ביכולתם לנצח. לא סתם היה מי שטבע את הביטוי "הרופא כתרופה".
שיוך לרופא קבוע הוא משאב יקר העשוי לשנות את חייו של כל אדם, ועל כן זו אחת מהמשימות של המסע החברתי להבראת הרפואה שאנו מנהלים.
החזון שלנו בשמירה על בטיחות המטופלים היא שלכל אדם יהיה רופא משפחה קשוב ומומחה בכל אותם מצבים המגיעים למרפאה הקהילתית. באופן זה גם נפחית את הצורך להגיע לחדרי מיון העולים על גדותיהם מפונים.
אני בחרתי לי רופא משפחה המלווה אותי אות משפחתי לאורך העליות והמורדות ואני מברכת על כך אחרי כל מפגש.
* ניתן למצוא את המאמר באתר "המסע החברתי להבראת הרפואה"
** המאמר פורסם לראשונה באתר Ynet
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
